פרסומו של השיר היא צוואת חיים שמתגשמת כעת. 70 שנה אחרי.

שישה חודשים היה גאבור אֵרדֵש, ומשפחתו סגורים במבנה של חנות, עטופים בקירות אטומים. הם לא הורשו לצאת ממנה, רק פתח סודי אחד היווה קשר חיים עבורם להכנסת אוכל ע"י מציליהם. גאבור בן ה-13, ילד יפה תואר, הרגיש שהוא נחנק, שקירות המסתור סוגרים עליו, שהוא חייב לצאת ולנשום אוויר צח.

ימים מעטים לפני שחרור בודפשט (למחרת ה-31 בדצמבר 1944), לא עמד עוד בסבלו ונמלט מהמסתור החוצה הישר לזרועותיהם של בריוני צלב החץ ששוטטו ברחובות בודפשט וחיפשו יהודים. אמו ההמומה, ארז'בט, רצה אחריו בניסיון לעצור בעדו, אך נתפסה אף היא. לנער ולאמו לא היה סיכוי לשרוד מחוץ למחבוא. גאבור וארז'בט נשלחו למִפקדת צלב החץ בפֶרֶנץ קורוט ומשם אל מותם בירי על גדות הדנובה.

גאבור בן יחיד, איבד את אביו האהוב והנערץ-עו"ד ידוע ואמיד, בגיל שש. מותו הפתאומי של אביו השפיע על נפשו הרכה והוא הפך להיות ילד מכונס ומופנם. נחמה יחידה הוא מצא בכתיבת שירים שאת מרביתם הקדיש לאמו האהובה. במותו הניח אחריו גאבור יותר מ-30 שירים שכתב בשפת אמו, הונגרית.

סבו וסבתו שניצלו מהזוועות פרסמו ספר עם שיריו אותו הקדישו לבית היתומים היהודי בבודפשט. כשעלו לארץ בשנת 1957 ביקשו לפרסם את השירים בעברית. כעבור שנתיים הלכו לעולמם מבלי שזכו להגשים את משאלתם.

בסופו של דבר, פורסמו השירים בספר על-ידי מריאן מילר (אמו של אדיר מילר) בת-דודתו של גאבור ארדש. הספר מלווה בתמונות ובקורותיה של המשפחה.